Mišna/Traktát Ketubot/Kapitola 2

Traktát Ketubot Jehuda ha-Nasi
Kapitola 1	Kapitola 2	Kapitola 3

Žena, která ovdověla	האשה שנתארמלה
Mišna 1 Žena, která ovdověla nebo byla rozvedena, říká: „Byla jsem panna, když ses se mnou oženil,“ a on říká: „Ne tak, nýbrž bylas vdovou, když jsem se s tebou oženil.“ Jsou-li svědkové, že vycházela [z domu otcova k svatbě] ve šlojíři a s rozprostřenými vlasy, její ketuba je dvě stě [dínárů]. Rabi Jochanan ben Broka říká: i rozdávání opečených zrn [svatebním hostům] je důkaz.	משנה א האשה שנתארמלה או שנתגרשה, היא אומרת: בתולה נשאתני, והוא אומר: לא כי אלא אלמנה נשאתיך, אם יש עדים שיצתה בהינומא וראשה פרוע, כתובתה מאתים. רבי יוחנן בן ברוקא אומר, אף חילוק קליות ראיה.
Mišna 2 A rabi Jehošua souhlasí ohledně toho, kdo řekl příteli: „Toto bylo pole tvého otce a získal jsem je od něj,“ že mu lze věřit, protože ústa, která zakázala, jsou ústa, která dovolila. A jsou-li svědkové, že ono [pole] patřilo jeho otci, a on říká: „Získal jsem je od něj,“ nelze mu [bez dalšího důkazu] věřit.	משנה ב ומודה רבי יהושע באומר לחברו: שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו, שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר: לקחתיה הימנו, אינו נאמן.
Mišna 3 Svědkům, kteří říkají: „Toto je naše písmo, ale byli jsme přinuceni, byli jsme nezletilí [nebo] byli jsme nezpůsobilí ke svědectví,“ lze věřit. A jsou-li [jiní] svědkové, [kteří mohou dosvědčit,] že to je jejich písmo, nebo je-li [k dispozici] jejich písmo z jiného místa, nelze jim [bez dalšího důkazu] věřit.	משנה ג העדים שאמרו: כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, הרי אלו נאמנים. ואם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין.
Mišna 4 Jeden [svědek] říká: „Toto je moje písmo, a toto je písmo mého přítele“ a druhý [svědek] říká: „Toto je moje písmo, a toto je písmo mého přítele,“ — lze jim věřit. Jeden říká: „Toto je moje písmo“ a druhý říká: „Toto je moje písmo,“ — potřebují k sobě připojit dalšího [který potvrdí pravost písma]. [Toto jsou] slova Rabiho. A moudří říkají: nepotřebují k sobě připojit dalšího, nýbrž člověku lze věřit, říká-li: „Toto je mé písmo.“	משנה ד זה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, הרי אלו נאמנין. זה אומר: זה כתב ידי, וזה אומר: זה כתב ידי, צריכים לצרף עמהם אחר, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינן צריכין לצרף עמהם אחר, אלא נאמן אדם לומר: זה כתב ידי.
Mišna 5 Ženě, která říká: „Byla jsem vdaná, a jsem rozvedená,“ lze věřit, protože ústa, která zakázala, jsou ústa, která dovolila. Ale jsou-li svědkové, že byla vdaná, a říká: „Jsem rozvedená,“ nelze jí [bez dalšího důkazu] věřit. Říká[-li]: „Byla jsem v zajetí, a jsem čistá,“ lze jí věřit, protože ústa, která zakázala, jsou ústa, která dovolila. Ale jsou-li svědkové, že byla v zajetí, a říká: „Jsem čistá,“ nelze jí [bez dalšího důkazu] věřit. A když přišli svědkové poté, co se vdala, neodchází.	משנה ה האשה שאמרה: אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיתה אשת איש, והיא אומרת: גרושה אני, אינה נאמנת. אמרה: נשביתי וטהורה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת: טהורה אני, אינה נאמנת. ואם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא.
Mišna 6 Dvě ženy, které byly v zajetí, jedna říká: „Byla jsem v zajetí, a jsem čistá,“ a druhá říká: „Byla jsem v zajetí, a jsem čistá“ — nelze jim [bez dalšího důkazu] věřit. A když dají svědectví jedna druhé, lze jim věřit.	משנה ו שתי נשים שנשבו, זאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, וזאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות.
Mišna 7 A stejně tak dva muži, jeden říká: „Jsem kohen,“ a druhý říká: „Jsem kohen“ — nelze jim [bez dalšího důkazu] věřit. A když dají svědectví jeden druhému, lze jim věřit.	משנה ז וכן שני אנשים, זה אומר: כהן אני, וזה אומר: כהן אני, אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.
Mišna 8 Rabi Jehuda říká: neuznáváme kněžství na základě [svědectví] jednoho svědka. Rabi El'azar řekl: Kdy [platí, že neuznáváme kněžství na základě jednoho svědectví]? Tam, kde o něm někteří říkají [že není způsobilý ke kněžství]. Ale tam, kde nejsou, kteří by o něm říkali [že není způsobilý ke kněžství], uznáváme kněžství na základě [svědectví] jednoho svědka. Raban Šim'on ben Gamli'el říká s odkazem na rabi Šim'ona ben ha-Segana: uznáváme kněžství na základě [svědectví] jednoho svědka.	משנה ח רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.
Mišna 9 Žena, kterou uvěznili nežidé kvůli majetku, je [po návratu] povolená svému manželu. [Žena, kterou uvěznili nežidé] kvůli trestní věci, je [po návratu] zakázaná svému manželu. Město, které bylo obklíčeno a dobyto, všechny ženy kněží, které se v něm nacházejí, jsou nezpůsobilé. Ale mají-li svědky, dokonce i otroka, dokonce i otrokyni, pak se těmto věří. Ale nevěří se člověku[, když podává svědectví] sám o sobě. Řekl rabi Zecharja ben ha-Kacav: Při chrámu, nevzdálila se její ruka z mé ruky od chvíle, kdy nežidé přišli do Jeruzaléma, až do doby, kdy odešli. Řekli mu: Člověk nepodává svědectví sám o sobě.	משנה ט האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון, מותרת לבעלה. על ידי נפשות, אסורה לבעלה. עיר שכבשה כרכום, כל כהנות שנמצאו בתוכה, פסולות. ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין. ואין אדם נאמן על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב: המעון הזה, לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו: אין אדם מעיד על ידי עצמו.
Mišna 10 A těmto se věří, když podávají v dospělosti svědectví [o tom], co viděli v dětství: Toto je rukopis otce, toto je rukopis mého učitele a toto je rukopis mého bratra. Vzpomínám si, že ta a ta žena vyšla v závoji a s rozpuštěnými vlasy. A že toho a toho muže vyváděli ze studovny, aby se ponořil [v mikve] a jedl z kněžských dávek, a že s námi obdržel podíl na mlatě. A [že] toto místo je nepoužívané místo na poli. A [že] až sem jsme chodívali o šabatu. Ale nevěří se člověku, když říká: Ten a ten [člověk] měl na tomto místě cestu, ten a ten [člověk] měl na tomto místě zastavení a smuteční řeč.	משנה י ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן. זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי. וזה כתב ידו של אחי. זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא וראשה פרוע. ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה, ושהיה חולק עמנו על הגורן. והמקום הזה בית הפרס. ועד כאן היינו באין בשבת. אבל אין (אדם) נאמן לומר, דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה.